לומדים מהגמרא
סוגיה 1
אבדה ללא סימן
דף כא עמוד א
-
שאלת פתיחה
-
יסודות התורה שבעל פה
-
מסורת התורה שבעל פה
המשנה היא מסורת התורה שבעל פה שהועברה מרב לתלמיד, ושוננה בעיקר בידי חמשת תלמידי רבי עקיבא (רבי יהודה, רבי יוסי, רבי מאיר, רבי שמעון, רבי אלעזר). רבי יהודה הנשיא קיבץ את כל המסורות וערך מהן נוסח אחיד מבורר.
-
סדרי משנה
המשנה מחולקת לשישה סדרים, לפי שישה נושאים כלליים (שראשי התיבות שלהם הוא "זמן נקט": זרעים (דינים הקשורים בצמחי האדמה והפירות), מועד (הלכות זמני ומועדי השנה), נשים (הלכות המשפחה, בין איש לאשתו), נזיקין (הלכות שבין אדם לחבֵרו), קדשים (עבודת המקדש) טהרות (טומאה וטהרה). כל סדר כולל מסכתות שהן נושאים בתוך הנושא הכללי (כמו נזיקין – סנהדרין (בית הדין הגדול), אבות (ענייני דרך ארץ), נזיקין).
-
מסכת נזיקין, בבא מציעא.
מסכת נזיקין (בתוך סדר נזיקין יש גם מסכת נזיקין) היא מסכת גדולה שעניינה דינים ומשפטים בין אדם לחבֵרו. הגמרא חילקה אותה לשלושה שערים (מסכתות): בבא קמא (שער ראשון) העוסקת בדיני נזקים, בבא בתרא (בשותפויות ומכירות), ולענייננו, בבא מציעא – העוסקת בממונו של השני שבא לידי בתור מציאה או בתור פיקדון וכדומה.
-
נשנתה בדרך קצרה
המשנה נשנתה בקיצור ובתמציתיות, כדי שיוכלו כל התלמידים מדור לדור לשננה בעל פה ולזוכרה. האמוראים, מפרשי המשנה, פירשו את כוונתה ולפעמים שילבו בתוכה מילות קישור או משפטים נוספים כדי לפענח את כוונתה הקדושה (זהו הנקרא: "חסורי מחסרא והכי קתני" או "הכי קאמר").
-
הגמרא
הגמרא היא תלמודם של האמוראים, חכמי בבל בדורות שלאחר חתימת המשנה עד חתימת התלמוד. האמוראים עסקו בפירוש התורה שבעל פה, שעיקרה תומצת בשישה סדרי משנה.
-
העשרה: כללי פסיקה במחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה
הלכה כרבי יהודה, כי חכמים לא היו יכולים לרדת לסוף דעתו של רבי מאיר. אך כאשר 'סתם משנה' כרבי מאיר, פוסקים כ'סתם משנה'.
-
-
דמויות
-
רבי יהודה (ברבי עילאי)מתלמידי רבי עקיבא. הלכה נפסקה כמותו במחלוקותיו עם רבי מאיר.
-
רבי מאירתנא מתלמידי רבי ישמעאל ורבי עקיבא. נוסחתו הייתה הבהירה ביותר מבין נוסחאות המשנה, ולכן קבע רבי את 'סתם המשנה' שלא הוזכר בה שֵם כגירסת רבי מאיר. היה חריף ביותר, עד שחכמים לא יכלו לרדת לסוף דעתו ולכן לא פסקו הלכה כמותו.
-
רבי שמעון בן אלעזרמתלמידי רבי מאיר. בדור החמישי, האחרון של התנאים.
-
-
מושגים
-
אבֵדהיהודי שמצא אבֵדה שבעליה לא התייאשו ממנה, חייב להשיבה באמצעות הכרזה שמצא אבדה. במקרה שבעליה התייאשו, הם סילקו את בעלותם ואז מותר לו לקחתה (התלמידים ילמדו את פסוקי 'השבת אבדה' מהתורה)
-
סימניםסימני אבֵדה על ידם מחזירים אבֵדה לטוען שאִבְּדה.
-
רשות הרביםמקום ציבורי שעוברים בו רבים. בניגוד לרשות היחיד – שהוא מקום פרטי שהולכים בו מעטים.
-
-
אוצר מילים, קריאה והיגוי
-
-
מְצִיעָא – אֶמְצָעִי
מַתְנִי' – מַתְנִיתִין, מִשְׁנָתֵנוּ
גמ'- גְּמָרָא -
פיסוק-
התלמיד ילמד לעצור, לאחר רכיב הדין בסוגיה (כמו חייב להכריז) או לפני שם (רבי יהודה אומר).
-
-
מבנה
-
הכרת מבנה המשנה - כאמד"ט:
התלמידים יכירו את כלל חלוקת המשנה לפי רכיביה: כאמד"ט (כותרת, אומר, מקרה, דין, טעם) ויתַרגלו את חלוקת המשנה לפי זה.
כמו כן יכירו את החלוקה לרישא-מציעתא-סיפא, ויחלקו את המשנה לפי זה. -
הכרת דף הגמרא:
התלמידים יזהו כותרות (שם הפרק, מספר הפרק, שם המסכת, מספר הדף, עמוד א ועמוד ב).
התלמידים יכירו את עימוד עמוד הגמרא – הגמרא במרכז, ובצדיה – רש"י ותוספות. הכרת המבנה הפנימי הבסיסי, מתני' – גמ', וכותרות המצוטטות לפי סדר המשניות.
-
-
דף הגמרא
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורותתלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות -
חשיבה והבנה
-
השוואה והסבר:
התלמידים ישוו את המשנה מול המשנה בדף כד ב "ואלו חייב להכריז", ימצאו מקבילות ויסבירו את ההבדלים. (לדוגמה: מדוע כריכות ברה"ר שלו, וברה"י חייב להכריז? מדוע ככרות של נחתום הרי אלו שלו ושל בעה"ב חייב להכריז?)
-
ניתוח:
התלמידים יזהו מה 'חסר' כאן במשנה: 1. יש מילים לא מוכרות ומפוענחות (אנפוריא), 2. חסרים טעמים במשנה (למחלוקת ר"מ ור"י, לדברי רשב"א).
-
הסבר:
התלמידים יסבירו/ ינסחו בלשונם את סברות המחלוקת של רבי מאיר ורבי יהודה (אם סימן הבא מאליו נחשב לסימן או לא).
-
-
ערכים
-
יגיעה בתורההקב"ה רוצה שנתחבר עם חכמתו יתברך על ידי שהיא תובן בשכלנו. דבר זה מושג בעיקר על ידי לימוד הגמרא, שאינו רק לימוד של שינון, אלא הבנה בדרך שאלה ותשובה. בעת לימוד התורה עלינו להבין היטב. אם לא הבנו, עלינו לשאול ("לא הביישן למד") עד שנבינה היטב וכך נתחבר עם חכמת השם האינסופית
-
אכפתיות מהזולתעל כל אחד לקחת אחריות ולדאוג לרכוש הזולת, כמו שהתורה מצווה באבֵדה. למרות שהשבתה כרוכה במאמץ בלקיחה לבית – אנו עושים זאת עבור יהודי שני בשמחה, כי הוא אחינו! התורה אוסרת עלינו להתעלם, כאילו לא ראיתי, אלא עלינו לסייע ולהחזיר לו את אבֵדתו.
-