לומדים מהגמרא
סוגיה 10
כ"ד אבות נזיקין דרבי חיא
דף ד עמוד ב תני רבי חיא . . ה, א תחת נתינה ישלם כסף
-
שאלת פתיחה
הקדמה: סוגיה זו היא בהמשך למשנה, בה גם רבי חיא שנה ברייתא המרחיבה את אבות הנזיקין.
סיפור פועלו של רבי חייא בהקשר למשנה (בזכותו למדו ילדי ישראל את המשנה, כמעשה הידוע ששחט צביים והיה הולך ומאכיל את ילדי ישראל את בשרם ומלמדם את ששה סדרי המשנה ששנה רבו, רבי יהודה הנשיא. בנוסף הוא גם בירר את הברייתות, וערך מהם את ה'תוספתא')
דיון בכיתה: איזו שאלה תישאל על משנת רבי חיא ששנה יותר אבות נזיקין? (מדוע לא הוזכרו במשנה ובמשנת רבי אושעיא) מה יהיה סגנון התירוץ? (נמצא חילוק על איזה נושא דיבר רבי אושעיא ועל איזה לא, בדוגמת התירוצים שענינו בסוגיה קודמת)
המורה יציג אתגר לתלמידים למצוא את האבות החדשים שלא הוזכרו: א. במשנה ב. במשנת רבי אושעיא
-
יסודות התורה שבעל פה
-
מניינא למעוטי
מניינא למעוטי – כאשר המשנה מציינת מספר, אין זה לצורך ידיעת המספר עצמו (שזה ניתן לספור לבד) אלא לצורך מיעוט מקרים אחרים, ללמדנו שאינם נכללים בכלל זה (לדוגמה בסוגייתנו מניין האבות בא למעט אבות אחרים).
דמויות: רבי חייא ובניו (ופעולתו בעריכת הברייתות)
בתוספות: * העמדת דעה כהלכה אלא אם כן יש סיבה. * 'ספרי'
-
-
מושגים
-
תשלומי כפל ותשלומי ד' וה'מדין התורה גנב צריך לשלם כפל, אם גנב שור או שה וטבחו או מכרו, משלם ארבעה כבשים תמורת השה, וחמשה שוורים תמורת השור שגנב
-
גנב וגזלןגנב בא בסתר, גזלן בא בגלוי
-
אונס, מפתה ומוציא שם רעהתורה קנסה אדם שלקח אישה שלא ברצונה או שהוציא עליה שם רע בקנס קצוב.
-
מטמאטימא פירות טהורים של חברו ובכך גרם לו הפסד. מדמע – מערב פירות טמאים בתוך פירות טהורים של חברו. מנסך – מגביה יין חברו עבור עבודה זרה ובכך פוסל את היין.
-
היזק שאינו ניכרהמשותף לשלשת אבות נזקין אלו (מטמא, מדמע, מנסך) הנזק אינו ניכר בעין, יש הפורים ויש המחייבים בהיזק שאינו ניכר.
-
תשלומי ממון וקנסממון הוא חיוב תשלום בגלל חובו לחברו. קנס הוא חיוב תשלום המוטל עליו כעונש בגלל מעשהו.
-
שור תם – גובה התשלוםאם הזיק שור משלם חצי נזק, אם הזיק אדם מחלוקת – לדעת רביי טרפון משלם נזק שלם לדעת חכמים חצי נזק
-
אופן התשלוםמגופו – משלם לא יותר משווי גופו (לעומתו שור מועד משלם מן העלייה – מהמעולה שבנכסיו, גם אם סכום זה יותר משווי גופו)
-
מוסרמלשין את חברו לשלטונות הגויים והם מזיקים אותו בגופו או בממונו.
-
מפגלכהן שחושב מחשבת פסול בעת הקרבת הקרבן, שיקריבו או יאכלו מחוץ לזמנו, פוסל את הקרבן וגורם נזק לבעליו
-
בתוספות:
-
כופר
-
שלושים של עבד
-
'גרמי'
-
-
מבנה
-
תבנית:
מילת מפתח תרגום משמעות מאי טעמא מה הטעם שאלת בירור הטעם דתנן, דתניא ששנינו במשנה /ששנינו בברייתא
הוכחה ממשנה / הוכחה מברייתא יכול . . תלמוד לומר לולא הכתוב ניתן היה לחשוב אחרת מה נפשך אי . . ואי . . לימא לומר שאלת בירור בשלמא . .אלא בשלום (נוח) לדעה אחת, אלא לדעה שניה קשה קושיה רק לפי דעה / מקרה אחד שאני שונה תירוץ באמצעות חילוק בין המקרים והא והרי קושיה דכתיב שכתוב הוכחה מהפסוק -
תבניות:
ליתני . . הא תני ליה,
-
-
רשי ותוס'
-
רש"י ד"ה תחת נתינה
חלק א'
מקור הפסוקים תחת נתינה וכו' – המלמדים שמשלם ממיטב
תחת נתינה ישלם כסף המקור שור המועד שור שנגח את העבד שן ורגל בור הפסוק שור תחת השור יתן לאדוניו מיטב כרמו ישלם כסף ישיב לבעליו הלימוד נלמד משן ורגל שכתוב בהם מיטב שדהו חלק ב' – הלימוד של כ"ד האבות
האב ארבעה אבות דמתניתין
שומר חינם שואל נושא שכר שוכר נזק צער ריפוי ושבת בושת המקור נלמדים משן ורגל ישלם ישלם ישלם ישלם נתינה תחת נתינה תחת הפסוק אשר ירשיעון אלוקים ישלם בעליו אין עמו שלם ישלם אם גנוב יגנב מעמו ישלם אינו כתוב בתורה אבל דינו כשומר שכר כן ינתן בו (ממון הניתן מיד ליד) פצע תחת פצע שבתו יתן ורפוא תחת אשר עינה לישנא אחרינא: פצע תחת פצע פצע תחת פצע פצע תחת פצע פצע תחת פצע האב תשלומי כפל תשלומי ד' וה' גנב גזלן עדים זוממין אונס מפתה מוציא שם רע מטמא מדמע ומנסך המקור ישלם ישלם / תחת ישלם נתינה תחת כסף כסף כסף תחת הפסוק ישלם שנים חמשה בקר ישלם תחת בכלל כפל הוא ונתן לאשר אשם לו נפש בנפש (כאילו שכתוב נפש תחת נפש) ונתן לאבי הנערה חמשים כסף כסף ישקול כמוהר הבתולות וענשו אותו מאה כסף בכלל נזק הן עיון: שאלות השוואה
איזה אב אינו כתוב בתורה אבל דומה לאב אחר? (שוכר)
באיזה אב יש פסוק ואנו קוראים כאילו יש בו גם גזירה שווה? (עדים זוממין נפש בנפש כאילו כתוב נפש תחת נפש)
באלו אבות אין גזירה שווה מפורשת אלא הן בכלל אב אחר? (גנב (בכלל כפל) מטמא מדע ומנסך (בכלל נזק) וללישנא אחרינא כל הד' דברים (בכלל נזק)
-
הוראת התוס'
תוד"ה ועדים זוממין נושא: מה הדין אם שילם ומדוע? הקדמה נחוצה: א. כאשר זמן ולא כאשר עשה. לעיין משנה מכות ה,ב "כאשר זמם ולא כאשר עשה" – עדים זוממין מתחייבים כאשר נגמר הדין אך לא נהרג ב. אין עונשין מן הדין. בגמרא שם מקשה האב לבנו 'בריבי': " לאו קל וחומר הוא" (אם לא הרגו נהרגין, אם הרגו בודאי שיהרגו!) ומתרץ בנו: "לימדתנו רבינו שאין עונשין מן הדין". דין = קל וחומר. אין לענוש מיתה באמצעות קל וחומר.
[למתקדמים: א. הוכח ממשנתנו ש"עונשין ממון מן הדין". ב. הוכח מהמכילתא ש"אין עונשין ממון מן הדין". ג. מה יענה תנא דמשנתנו על הוכחה זו! – עיין בתוספות ולא זה וזה (ב, א) בסופו]
מבנה: קושיה (סמויה): לפי כל זה לכאורה גם ברגע שהאיש שילם ממון על פי עדים זוממין הם יפטרו מדין "כאשר זמן ולא כאשר עשה". על זה מביא התוספות ב' ביאורים למה יתחייב בממון:
- דעת ריב"א: אין זו "עשייה" – כי ממון ניתן להחזיר (ולכן לא מתמעט זה מדין "כאשר זמן ולא כאשר עשה".
- דעת ר"י: ממון נלמד בקל וחומר. כל הכלל שאין עונשין מן הדין – לדעת ר"י – הוא רק עונש בגוף ולא עונש ממון.
תוד"ה מנסך נושא: ב' פירושים מהו מנסך הרחבה: גיטין נב עמוד ב ושם: רב: מנסך ממש. שמואל: מערב. וטעמיהם (ושם מה טעם כל אחד לא אמר כחברו – (קלב"מ, או היינו מדמע.
תוד"ה הא תבריה ר"ע לגזיזיה נושא: פשט – ג' פירושים בתירוץ הגמרא הקדמה: עיון בפסוקי התורה ובגמ' לג, א ת"ר כמשפט וכו' מבנה: א. הסבר ששולל התוס' – רבי עקיבא חזר בו – הסבר זה נדחה מגמרא מפורשת לקמן לג, א שר"ע לא חזר בו (אלא סובר שמשלם נזק שלם מגופו)
ב.הסבר רש"י – אין לשנות שור דאזיק אדם כי לא משלם נ"ש תמיד – מחמת שמשלם מגופו לעתים משלם חצי נזק. קושיית התוס' על זה: עדיין לפעמים משלם נזק שלם.
ג.הסבר התוס' – אין לשנות שור דאזיק אדם כי אינו כאבות לשלם ממיטב. כיון שמשלם מגופו.
תוד"ה אונס ומפתה ומוציא שם רע נושא: טעם שנקט 'מוציא שם רע' – אף שאין בו ממון מטרות: המושג "אגב אחרינא נקטיה" מבנה: ההבדל בין אונס ומפתה (שבהם יש גם ממון, בושת ופגם) ומוציא שם רע (רק קנס) וההסבר שנקט מוציא שם רע אגב אחרינא (עיין ברש"י שלא גרס מוציא שם רע)
תוד"ה המטמא והמדמע נושא: תירוץ נוסף למה לא שנאם רבי אושעיא (כי אינם חייבים בשוגג) תוד"ה דאי שמיה היזק נושא: מדוע להעמיד את ר' חיא שלא כהלכה? (דהלכה היא שאינו היזק – והתירוץ: להעמידו כדעת בנו, חזקיה) הקדמה – גיטין נג, א מחלוקת בדין היזק שאינו ניכר: חזקיה (שמיה היזק) ורבי יוחנן (לאו שמיה היזק). ושם עמוד ב למעלה תיובתת רב פפא
מטרות: יסודות התושבע"פ: הכרת רבי חייא ובניו, העמדת דעה כהלכה אלא אם כן יש סיבה.
מבנה: קושיה – מדוע מעמידה הגמרא (לפי אחד האופנים) את רבי חייא שלא כהלכה (כיון שנפסק לאו שמיה היזק)? תירוץ (רבי חיא הוא אביו של חזקיה וניחא להעמיד האב כבנו)
תוד"ה תני מניינא למעוטי נושא: ב' אופנים ב'למעוטי' (וכאן הכוונה למעוטי במקרה ולא בדין) הקדמה: בדרך כלל הכוונה בגמרא 'למעוטי' היא – בדין. וכאן הכוונה 'למעוטי' – שהתנא לא עוסק בהם (אף שאינו חולק בדין) תוד"ה למעוטי מוסר כו' נושא: למה לא תירץ למעוטי כופר וכו'? ומדוע לחייב מוסר? הקדמה: קטז, ב במשנה "הגוזל שדה … אם מחמת הגזלן .. ובגמרא לאוויי אחויי. ושם: דינא או קנסא מושג: דינא דגרמי, יותר מתייחס לאדם מאשר גרמא רגילה, להרחיב, יש מחלוקת אם לחייב בדינא דגרמי.
מבנה: ב' קושיות ותירוצים
- קושיה: למה לא תירץ למעוטי כופר ושלושים של עבד תירוץ: בקטלא לא קמיירי
קושיה: לדעה שלא דנים דין 'גרמי' לכאורה יש לפטור מוסר ומפגל. תירוץ: מחייב משום קנס (כמפורש בהגוזל ומאכיל) (מדוע מכונה בתוס' 'הגוזל בתרא'? (לפי שפרק ט' נקרא 'הגוזל עצים' – הגוזל קמא, ופרק י' 'הגוזל ומאכיל' הוא הגוזל בתרא)
תוד"ה דיבורא דאית ביה מעשה נושא: ב' דעות מהו המעשה? (דעת ראב"י: נעשו בעל ואשה. דעת רבי יהודה: שכר עדים)
תוד"ה כולם כאבות לשלם ממיטב נושא: הלא גם התולדות דמשנתינו משלמים ממיטב?! (והתירוץ: כיון שאינם דומים לאבות דמשנתינו, לולא היו אבות לא היו משלמים ממיטב) הקדמה: איך משלמים התולדות דמשנתינו? (תשובה ממיטב, שהרי "תולדותיהן כיוצא בהן")
רש"י ד"ה תחת נתינה פירוט הגז"ש ד'תחת נתינה' בכל האבות מצורפת טבלה לסיכום
תוד"ה תחת נתינה כו' נושא: היש מקורות אחרים לחיוב מיטב גבי 'בשת' ו'עדים זוממין'? (הגז"ש 'עיניך' אינה גמורה, והחיוב דעדים הוא גם כשזממו לחייבו מגופו) הקדמה לחלק א': לימוד פירוש רש"י על מקור כל הכ"ד אבות ובפרט גבי: שבת – רש"י לומד שכתוב תחת גבי מפתה ואונס ומביא דרשת גמרא המדייקת מהלשון 'תחת אשר עינה' שיש גם בושת ופגם. גבי עדים זוממין נלמד מנפש בנפש (שזה כאילו נאמר נפש תחת נפש).
הקדמה לחלק ב: שאלה סמויה: לכאורה מדוע צריך פסוק גבי עדים זוממין שמשלמים ממיטב – כיון שרצו לחייב אחרים שישלמו (ממיטב) – גם הם מתחייבים מדין 'כאשר זמם'!
תוכן: חלק א' – ניסיון הסבר אחר מרש"י: מובא בספרי שדין תשלומי בושת (ולא קצותה את כפה – כפשוטה) – נלמד מעדים זוממין שבשניהם נאמר 'לא תחוס עיניך'. אולי גם דין מיטב נלמד בגזירה שווה "לא תחוס עיניך". דחייה: מכיון שלא הוזכר בגמרא כאן 'עיניך' – מוכח שאין זו גזירה שווה ממש, אלא נלמד כרש"י (נפש בנפש).
חלק ב': הצורך בגז"ש גבי עדים זוממין היא – שישלמו ממיטב גם כשזממו לחייב שלא ממיטב (שור תם, בעל חוב)!
-
-
העשרה
-
עיון: אין עונשין ממון מן הדין – ב' הטעמים לכך באחרונים והנפקא מינה
מדוע לא שנה רבי אושעיא כ"ד אבות דרבי חייא
"בממונא קמיירי בקנסא לא קמיירי"
ארבעת הקושיות על זה
הקושיה האב שלכאורה הוא ממון
התירוץ קושיה תירוץ גנב וגזלן דממונא הוא ליתני
הא קתני ליה שומר חינם והשואל ורבי חיא נמי הא קתני ליה שומר חינם והשואל
תני ממונא דאתי לידיה בהיתירא וקתני ממונא דאתי לידיה באיסורא עדים זוממין דממונא הוא ליתני סבר לה כרבי עקיבא דאמר אין משלמין על פי עצמן אי סבר לה כרבי עקיבא ליתני תרי גווני שור – ליתני שור דאזיק שור ולתני שור דאזיק אדם הא תבריה רבי עקיבא לגזיזיה דתניא . . יעשה לו מגופו משלם ואינו משלם מן העליה האונס והמפתה והמוציא שם רע דממונא הוא ליתני מה נפשך אי נזק תנא ליה
אי צער תנא ליה
אי בשת תנא ליה
אי פגם היינו נזק
מאי אית לך למימר? קנסא בקנסא לא קמיירי
המטמא והמדמע והמנסך דממונא הוא ליתני מה נפשך אי היזק שאינו ניכר שמיה היזק הא תנא ליה
נזק אי היזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק – הוה ליה קנסא ובקנסא לא קמיירי
לימא קסבר רבי חיא היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק דאי שמיה היזק הא תנא ליה נזק! תנא היזקא דמינכרא ותנא היזקא דלא מינכרא
-
עיון: שאלות חשיבה והשוואה
איזה תירוץ דוחה את השאלה מעיקרא (לומר שאין זה ממון אלא קנס)? (ב', ג' וד')
איזה תירוץ מקבל את השאלה אך מתרץ שאב זה כן נשנה? (א', וגם חלקית תירוצים ג' וד')
באלו תירוצים הגמרא פורכת לרבי חייא (תירוץ א' ותירוץ ד')
מה החילוק בין אופני הפירכות? (בתירוץ א' מקשים מדוע שנה, בתירוץ ד' מוכיחים שסבר היזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק)
אלו חילוקים מתרצת הגמרא ליישב ב' הפירכות? (תני ממונא דאתי לידיה בהיתרא באיסורא, תנא היזק דמינכרא / לא מינכרא)
בשלמא אלא תירוץ קושיה / שאלה תירוץ קושיות תירוץ לתנא דידן תנא מניינא למעוטי דרבי אושעיא
ורבי אושעיא תנא מניינא למעוטי דרבי חייא
לרבי חייא תנא מניינא למעוטי מאי? למעוטי מוסר ומפגל וליתני! בשלמא מפגל בקדשים לא קמיירי אלא מוסר מאי טעמא לא תני?
שאני מוסר דדיבורא הוא ובדיבורא לא קמיירי והא מוציא שם רע דדיבורא הוא וקתני והא
עדים זוממין דיבורא דלית ביה מעשה הוא וקתני
דיבורא דאית ביה מעשה הוא
התם אע"ג דלית ביה מעשה – רחמנא קרייה מעשה דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות
לתנא דידן תנא אבות מכלל דאיכא תולדות לרבי חייא ורבי אושעיא אבות מכלל דאיכא תולדות – תולדותיהן מאי ניהו? אמר רבי אבהו: כולן כאבות לשלם ממיטב מאי טעמא? אתיא: תחת נתינה ישלם כסף -
שאלות חשיבה והשוואה:
מה ההבדל בין שאלת 'בשלמא' הראשונה והשנייה? (הראשונה קשה רק לרבי חייא והשנייה גם לרבי אושעיא)
מה ההסבר להבדל זה? (השאלה הראשונה היא מה בא למעט המניין וזה קשה רק על רבי חייא, השאלה השניה היא על התולדות וזה קשה לשניהם)
מה הם ב' הקושיות על תירוץ הגמרא שרבי חייא לא מיירי בדיבורא (מוציא שם רע ועדים זוממין)
מה ההבדל בין התירוצים על ב' הקושיות? (דיבורא דאית ביה מעשה, דיבור שהתורה קוראה אותו מעשה)
למעמיקים: מה הצד השווה בין ב' התירוצים? (זהו דיבור ששייך למעשה)
-
-
דף הגמרא
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורותתלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות