מעלין בקודש
---
רשת חינוך חבד

לומדים מהגמרא

סוגיה 10

מציאה במקום ציבורי (סיפורי ארץ ישראל)

דף כד עמוד ב
המשך הסוגיה "ההוא גברא . . ."

+
מיומנות מרכזית בסוגיה: יאורי מילים, פיסוק עצמאי של שאלות ותשובות.
  • שאלת פתיחה

    האם למוטי מותר לאכול את הסוכריות? נמקו את תשובתכם!

  • יסודות התורה שבעל פה

    • תוכן יסודות התורה

      תנאים ואמוראים (ג. מרב לתלמיד. ד. סמיכה -זיהוי אמוראי בבל או אמוראי ארץ ישראל) – .       הכלל הוא שהכינוי 'רבי' ניתן רק לחכמים שהוסכמו בארץ ישראל (הסימן לכך: המילה 'רב' מסתיימת באות ב = בבל. המילה 'רבי' מסתיימת באות י = ישראל).

       ה. נוסחאות – "אמרי לה")

  • דמויות

    • רבי יוסי הגלילי
      דור השלישי לתנאים. צדיק, חכם וחריף שבא מהגליל לישיבת יבנה.
    • רבי חנינא
      אמורא בדור הראשון בארץ ישראל. תלמידו חביבו של רבי יהודה הנשיא. היה דיין בציפורי ורבו של רבי יוחנן.
    • רבי יוחנן
      – גְדול אמוראי ארץ ישראל. מניח את הבסיס והיסודות של התלמוד הירושלמי. למד אצל רבי יהודה הנשיא בקטנותו. שימש שנים רבות כראש ישיבת טבריה.
    • רבי יצחק נפחא –
      אמורא בדור השני-שלישי בארץ ישראל. מתלמידיו המובחרים של רבי יוחנן.
    • רבי אמי
      עלה מבבל יחד עם רבי אסי, שניהם כוהנים חשובים, למדו אצל רבי יוחנן ותלמידיו. רבי אמי כיהן כראש ישיבת ארץ ישראל בטבריה וקיסריה.
    • רבי אסי –
      חברו ודן לצדו של רבי אמי. (עיין בתוס' ד"ה "אתא לקמיה" בסוגייתנו מי היה גדול ממי)
  • מושגים

  • אוצר מילים, קריאה והיגוי

    • אוצר מילים,
      -

      נִינְהוּ – הֵם 

      מִינָּהּ – מִמֶּנָּה

      אַשְׁכַּח – מָצָא

      אֲתָא – בָּא

      לְקַמֵּיהּ – לִפְנֵי

      אָמְרִי – אוֹמְרִים

      בֵּי – בֵּית

      זִיל – לֵךְ

      שְׁקוֹל – קַח

    • פיסוק
      -
      • קטעים לפי תחילת סיפור או אמר רב פלוני. 

      זיהוי שאלה ותשובה לפי "והא", "שאני"

      1. זיהוי סיפור לפי דו שיח ('א"ל').
  • מבנה

    • מילות מפתח
      מילת מפתח פירוש הגדרה
      תַּנְיָא שנויה ברייתא ברייתא
      אָמְרִי לָה (יש) אומרים לה הוספה – גירסה נוספת
  • העשרה

    • העשרה עיונית:

      מצד אחד מובאת שיטת רב: "בשר שנתעלם מן העין אסור", ואילו בהמשך התירו משום שחיטה גם גדי שחוט וגם פרגיות שחוטות. [יש לכך שתי תשובות: א. רוב המפרשים אומרים שרבי אמי ורבי אסי חולקים על רב; הם פוסקים שבשר שנתעלם מן העין מותר, וכן פסק התוס'. ובסמ"ע ('ספר מאירת עינים', פירוש על השולחן־ערוך) חילק בין גדי שחוט ופרגיות – שהם שלמים לפנינו ואנו יכולים לבדוק שאינם טריפה ונשחטו כהלכה, שאז מותר גם לפי רב – לבין מציאת חתיכת בשר, שחוששים כי היא נבילה וטריפה].

       

  • דף הגמרא

    תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות
    תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות
  • חשיבה והבנה

    • קשיי תלמיד:

      הדיון אודות סיפורו של רבי חנינא מורכב: א. בנושא הדיון: הבנה של שני גורמי בעיה שונים – שחיטה ומציאה וההיתר של כל אחד, המבוסס על מקור תנאי שונה. ב. במקרים ובמקורות: בסוגיה מופיעים שני סיפורים דומים: סיפורו של רבי חנינא שמצא גדי שחוט, והדין של רבי חנניה (בנו של רבי יוסי הגלילי) במקרה שמצא את גדייו שחוטים. על התלמידים יהיה להבחין בין סיפור הגמרא לבין הברייתא, בין דמויות התנאים לאמוראים, ולהבין כי הנושא המרכזי הוא סיפורו של רבי חנינא ואילו הברייתא ודברי רבי חנניה בן רבי יוסי הגלילי מופיעה רק כהשלמה לדברי רבי אמי).

    • סיכום והשוואה:

      הצעה – התלמידים יערכו סיכום על הסיפורים ועל ההבדלים ביניהם (מצורפת טבלה לדוגמה).

  • ערכים

    • כשרות
      מלבד דיני כשרות המזון שבין אדם למקום - עלינו לוודא גם את כשרות ההשתמשות בו מצד בין אדם לחבירו. כגון שאין בו חשש גזילה וכדו'
  • הלכה

    • רוב כנענים ורוב ישראל
      המוצא אבֵדה שיש בה סימן, במקום שהרבים מצויים שם: ברוב כנענים – הרי אלו שלו, ברוב ישראל – חייב להכריז [עיר שרובה כנענים, אבל במקום האבֵדה רוב ישראל (כמו נהר בירן) – חייב להכריז. ולהיפך – מקום שרובו ישראל אבל הכנענים מצויים שם יותר (כמו בית המדרש שבחוץ), הרי אלו שלו).
    • רוב ישראל אך אינם 'דתיים' לע"ע -
      [בנושא זה של יהודים שאינם שומרי תומ"צ יש לנהוג ברגישות אם להיכנס לזה בהתאם לסוג התלמידים שבכיתה]: ברוב יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, בדבר שדרכם להחזיר (כמו חפצים חשובים, שרגילים להביא למשטרה וכדומה) גם חייב להכריז. אבל דברים פחותים שאין דרכם להחזיר (כיון שהמאבד בהם מתייאש) אין חייב להכריז.
    • לפנים משורת הדין
      הורו רבותינו הראשונים שגם ברוב כנענים, אם ידוע לו ממי נפלה האבֵדה, והוא מישראל (אפילו אינו שומר תורה ומצוות) יש להחזיר אבדתו (אלא אם כן פרק עול תורה ועושה זאת להכעיס). ואף ניתן לכפות את המוצא להחזיר. פרט למקרה שהמוצא עני והמאבד עשיר שאז אין לכופו.
    • אבדת גוי
      אבֵדתו מותרת, אבל ניתן להחזיר לו לפנים משורת הדין כשיש קידוש ה'. ואם יש חשש חילול ה' (כי הגוי יודע שיהודי מצא אותו) חייב להחזיר לו. (השבת אבידה כהלכתה פ"ב ס"ח – הרי הלכות סי' רנ"ט סכ"ד)

קבצים להעשרה

מצגת מלווה לחוברת הרשת עם תשובות
עריכה: הרב שימי ברוידא
PREV