לומדים מהגמרא
סוגיה 3
משקל, מניין וחיתוך נחשבים לסימן?
דף כג עמוד ב אמר מר כדי יין . . שקול לנפשך
[סוגיה זו כוללת שתי שאלות הדומות לסוגיה הקודמת. המטרה היא להשתמש בידע של ביאורי המילים, הפיסוק וההבנה שנלמד בסוגיה הקודמת, ולתת לתלמידים ליישמו באופן עצמאי, לקרוא בפיסוק נכון ולהסביר לבד את השאלות והתשובה הראשונה]
-
שאלת פתיחה
האם לדעתכם, מי שמצא שקית סוכריות חייב להכריז?
-
יסודות התורה שבעל פה
-
סוגיה זו מבוססת על יסודות הסוגיה הקודמת:
א. אמורא = מפרש המשנה.
ב. הגמרא עורכת אוקימתות במשנה
ג. הגמרא מביאה איבעיות (ספקות) בהלכה ופושטת אותן באמצעות משניות וברייתות.
-
המשנה מדוייקת בדוגמאותיה.
ניתן לדייק גם מכך שהסמיכה שתי דוגמאות (כמו חתיכות של דגים ודג נשוך) וללמוד מזה על זה
-
-
מושגים
-
'אבֵדה מדעת' -הנחת חפץ במקום שאינו משתמר, היא איבוד מדעת ודומה להפקר. המוצא חפץ כזה אינו חייב להכריז.
-
חביות יין –עונת הבציר היא בקיץ, אז מכניסים את היין לחביות מחרס ומאחסנים במחסנים ('אוצרות' בלשון הגמרא). היין היה עובר תהליך של תסיסה. בחודשים שבט וניסן היו מוציאים את החביות מהמחסנים, פותחים את המכסה ('מגופה'), טועמים שהיין טוב, ואחר כך מורחים טיט 'רשימה' מסביב, כדי להדק שלא יתקלקל.
-
-
אוצר מילים, קריאה והיגוי
-
ביאורי מילים מרכזיות בסוגיה-
אַמַּאי – לָמָּה
לֶהֱוֵי – שֶׁיִּהְיֶה
מַשְׁקְלָא – מִשְׁקָל
תֶּהֱוֵי – תִּהְיֶה
מִי – הַאִם
תַּנְיָא– שָׁנִינוּ בְּבָרַיְתָא
הָכָא – כָּאן
מַאי – מָה
עָסְקִינַן – עוֹסְקִים אָנוּ
אִיכָּא – יֵשׁ
סִימָנָא – סִימָן
כִּי – כְּמוֹ
הָא -זֶה
מְחַתֵּךְ – חָתַךְ
תְּלָתָא – שְׁלֹשָׁה
קַרְנָתָא – זָוִיּוֹת
קָתָנֵי – כָּתוּב
דִּיקָא – מְדֻיֶּקֶת
נָמֵי – גַּם
קָתָנֵי – כָּתוּב
דּוּמְיָא – דּוֹמֶה
מִינָהּ- מִמֶּנָּה
-
קריאה:-
התלמידים יבדילו ויפסקו בין הברייתא לבין הגמרא. (על בסיס השפה – משנה בלשון הקודש, גמרא בארמית).
-
-
מבנה
-
מילת מפתח פירוש הגדרה אַמַּאי למה שאלת בירור תַּנְיָא שנויה ברייתא פתיחה לברייתא הָכָא במַאי עָסְקִינַן כאן במה אנו עוסקים תשובת אוקימתא כִּי הָא כמו זה סיוע דִּיקָא נָמֵי מדויקת גם סיוע מדברי המשנה שמע מִינָהּ למדים ממנה סיום דיון – ההוכחה התקבלה -
קישור:
. "אמאי, להוי משקלא סימן". התלמיד יכול לפרש "מדוע שיהיה המשקל סימן" וכו', כנ"ל בסוגיה הקודמת.
"מי לא תניא" – סיוע למה? (סיוע להנחת היסוד של השאלה, שסוג החתיכה הוא סימן)
- "הב"ע בדאיכא סימנא בפסקא" – על מה בסוגיה מדובר? (על הברייתא).
-
-
דף הגמרא
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורותתלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות -
חשיבה והבנה
-
ניתוח
לפני לימוד הסוגיה, התלמידים ינתחו האם באמת אין סימנים בחתיכות?
-
פרשנות והיסק
התלמידים יֵדעו כיצד התפרש "חתיכות של בשר" לפני הסוגיה, וכיצד הוא מתפרש לאחר הסוגיה.
-
היסק להלכה
תלמידים יסיקו לגבי – קשר / מנין / צורת חיתוך / סוג החתיכה – מה נחשב לסימן ומה לא? (משקל מידה, מניין, צורת חיתוך – נחשבים לסימן. סוג החתיכה (צוואר או ירך) – לא נחשבת לסימן).
-
רמת מעמיקים
תלמידים יבחינו בין התירוצים. האם התירוץ קיבל את השאלה (ובעקבותיה שינה את המשנה שלנו – אוקימתא במשנה), או שהתירוץ דחה את הקושיה (ע"י הפרכת המקור עליו התבססה הקושיה), כמו במקרה של חתיכה גופא.
-
קשיי לומד:
א. מבנה הסוגיה: הגמרא פותחת בשאלה: שתהיה החתיכה עצמה סימן! לאחר מכן מבססת את היסוד שסוג החתיכה נקרא סימן, ולאחר מכן מפריכה את היסוד מעיקרו. ב. חשיבה מורכבת: הדיון בפירוש "חתיכות של דגים" שבברייתא, מטרתו עבור המשנה, להוכיח האם סוג החתיכה נחשב לסימן או רק צורת החיתוך. המלצה: לפתוח קודם את השאלה לדיון: האם סוג החתיכה נחשב לסימן? מצד אחד יש כאן סימן, אבל מצד שני זה אינו סימן ברור, כי ניצן למצוא הרבה מסוג זה. מכאן להגיע לקושיה על המשנה (אם נאמר שסוג החתיכה נחשב לסימן), להוכחה (מברייתא של הדגים) ולתירוץ.
-
-
ערכים
-
שמירת הרכוש - סדר וסימניםיש לעשות סימנים כדי לזהות את החפצים שלנו, שלא יאבדו לנו, כגון: לרשום את השם שלנו על ספר, ילקוט, קלמר, או לעשות סימן אחר כדי שלא נתבלבל עם מישהו אחר. (הסימנים מסייעים לנו גם לעשות לעצמנו סדר בין מחברות שונות ומקצועות ובין אוספים שונים. (בנוסף לכך מסייעים לנו הסימנים גם לסדר בכשרות, כמו להבדיל בין בשר לחלב (סימנים שעושים בכלים, או בבורקס חלבי שצורתו משולש). [כמו שיש להיזהר בדברים שיש סכנה שיתערבו – כמו: סוגי דלק, סוגי תרופות, חוטי חשמל ועוד. מסמנים כל אחד בצבע מיוחד או עושים לו צורה מיוחדת]
-
-
הלכה
-
הלכהמשקל ומניין, צורת חיתוך – נחשבים לסימן. סוג החתיכה (כמו כנפיים, או חזה עוף וכדומה) אינם נחשבים לסימן (שו"ע סי' רסב סעיף ג, ורס"ז סעיף ז' וראה בסוגיה 20 הלכה – שמשקל ומניין הם סימנים בדרגה ב' שמחזירים רק לאדם הגון ולא לרמאי עיי"ש).
-