לומדים מהגמרא
סוגיה 4
סימן התלוי בזמן מציאת האבדה
דף כג עמוד ב אמר מר כדי יין . . שקול לנפשך
-
שאלת פתיחה
האם לדעתכם צריכים להכריז על חבית?
התיחסו בתשובתכם לשלשת האפשרויות
חבית פתוחה
חבית מכוסה
חבית רשומה- יש טיט סביב המכסה -
יסודות התורה שבעל פה
-
גמרא - דרכי הבירור - קושיות
"סתירה – ורמינהו". אחת מדרכי הגמרא להוציא הלכות היא על ידי השוואה בין שני מקומות סותרים, ומתוך זה באים לבירור ההלכה.
-
משנה - אופני העמדתה ('אוקימתא')
כאשר יש סתירה בין חלקי המשנה, או בין שתי משניות או ברייתות, יהיו חכמים שיעמידו (יפרשו) כל משנה במקרה אחר, ויהיו חכמים שישתדלו לצמצם את ההבדלים ולהעמידם (ולפרשם) בשתי מקרים דומים (ראה בסוגייתנו "אפילו תימא אידי ואידי ב… ולא קשיא)".
-
מרב לתלמיד
התורה שבעל פה הועברה בעל פה מרב לתלמיד. התלמידים דייקו לומר בדיוק ממי הם שמעו את ההלכה, כדי לשמור על רצף המסורת ומהימנותה. לפי שמו של מי שהעביר ושם רבו, ניתן לדעת מי היה רב ומי תלמיד (כאשר אומרים "אמר רב.. אמר רב.." הרי זה רב ותלמיד. כאשר אומרים "אמר רב .. משום רב.." הרי זה רק שאמר משמו אך לא שמע ממנו ישירות).
-
-
מושגים
-
אבֵדה מדעתהנחת חפץ במקום שאינו משתמר, היא איבוד מדעת ודומה להפקר. המוצא חפץ כזה אינו חייב להכריז.
-
חביות ייןעונת הבציר היא בקיץ, אז מכניסים את היין לחביות מחרס ומאחסנים במחסנים ('אוצרות' בלשון הגמרא). היין היה עובר תהליך של תסיסה. בחודשים שבט וניסן היו מוציאים את החביות מהמחסנים, פותחים את המכסה ('מגופה'), טועמים שהיין טוב, ואחר כך מורחים טיט 'רשימה' מסביב, כדי להדק שלא יתקלקל.
-
-
אוצר מילים, קריאה והיגוי
-
ביאורי מילים מרכזיות בסוגיה-
הָא – הֲרֵי
א"ר – אָמַר רַב
מַתְנִיתִין – מִשְׁנָתֵנוּ
אִי – אִם
תֵּימָא – תֹּאמַר
אַשְׁכַּח – מָצָא
קַשְׁיָא – קָשֶׁה
אֲתָא – בָּא
כִּי – כְּמוֹ
לֵיהּ – לוֹ
א"ל – אֲמַר לֵיהּ – אָמַר לוֹ
זִיל – לֵךְ
שְׁקֹל – קַח
-
כללי ביאורי מילים-
- השלמת אותיות בסוף המילה. תימא = תימא (תאר), אי = אם.
- החלפת אותיות בסוף מילה – י'ה = ו (ליה=לו, ביה=בו)
-
היגוי:-
י'ה בסוף מילה נקרא בצֵירה (ולא בפת"ח
-
-
מבנה
-
מילת מפתח פירוש הגדרה אָמַר מַר אמר האדון ציטוט מברייתא וְהָא תְנַן והרי שנינו במשנה קושיה ממשנה לָא קַשְׁיָא לא קשה תירוץ כִּי הָא כמו זה סיוע -
*קישור:
בהמשך לְמה באים תירוצי רב הושעיא (בהמשך לרב זירא) ואביי (בהמשך לסתירה).
-
-
דף הגמרא
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורותתלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות -
חשיבה והבנה
-
הבנה
התלמידים יֵדעו את ההבדל בין 'רשום' ל'מציף' ובין 'קודם שנפתחו האוצרות' לבין 'אחר שנפתחו' ומה ההשפעה להלכה אם צריכים להחזיר את החבית. התלמידים יבינו את החיסרון בכך שזו 'אבֵדה מדעת' – שזה פשיטא!
-
היסק
"חביות של יין ושל שמן . . הרי אלו שלו". למסקנת הגמרא על אֵילו חביות מדובר? – שתי אפשרויות (רב זירא אמר רב – בלא רשום (מציף), אביי – ברשום לאחר שנפתחו האוצרות).
-
-
ערכים
-
שמירת הרכושהחפצים שלנו ניתנו לנו על ידי הקב"ה, כדי שנשתמש בהם למטרות טובות. התורה אוסרת עלינו להשחית את הרכוש ("בל תשחית"). לכן, על אדם לשמור את שלֵמות חפציו ולא להניחם במקום לא שמור, לדוגמה: לא להניח את האופניים בלי לקושרם, לא להשאיר אוכל מחוץ למקרר וכדומה. הנחת חפצים במקום בו אינם נשמרים, נקראת "אבֵדה מדעת".
-
-
הלכה
-
אבֵדה מדעתכלים או משחקים שהונחו במקום שלא נשמר כלל – אין צריכים להכריז. לדעת השו"ע (מחבר) אסור לקחת אם יש בהם סימן, למנהגינו (כדעת אדמו"ר הזקן) מותר לקחת אותם, כי הם הפקר.
-