מעלין בקודש
---
רשת חינוך חבד

לומדים מהגמרא

סוגיה 5

אדם יכול לעשות דין לעצמו? ההוכחות (ת"ש)

דף כח עמוד א
ת"ש שור . . ופטור מן המעשר

+
  • יסודות התורה שבעל פה

    • דרשות הפסוקים

      כאשר אין משמעות למילה הפסוק כפי שהיא – או שיש בה ייתור לשון – ניתן לדרוש אותה בשינוי ניקוד או במילה דומה (כמו בסוגייתנו "לשוב – לשב")

    • לפלוג ולתני בדידה

      כאשר התנא מעדיף להביא את חילוק הדין ממקרה אחר, משתמע מזה שבמקרה עליו דיבר קודם אין אפשרות לדין זה. כי אחרת היה מעדיף התנא לחלק במקרה זה עצמו ולא להביא חילוק ממקום אחר.

    • איידי דקבעי למתני סיפא קתני רישא

      התנא רוצה להשוות את חלקי המשנה, ולכן לעתים נוקט לשון בסיפא בתור המשך לתחילת המשנה ולא כדי שנדייק ממנה הלכה

  • דמויות

    • רב יהודה
      ראה בסוגיה הקודמת
    • רבי ינאי
      אמורא בדור הראשון של ארץ ישראל. מתלמידיו של רבי יהודה הנשיא. רבם של רבי יוחנן וריש לקיש
    • רב כהנא
      תלמיד רבא. העמיד תלמידים רבים בישיבת פום נהרא. תלמידו המובהק הוא רב אשי
    • רב משרשיא
      תלמיד רבא וחברו של רב פפא, דור חמישי לאמוראים
    • רב נחמן
      ראה בסוגיה הקודמת
    • רב נחמן בר יצחק
      ממסדרי הגמרא. תלמיד רב נחמן ורב חסדא. ראש ישיבת פומבדיתא לאחר פטירת רבא. עשה סימנים לסדר וזיכרון התורה שבעל פה
    • העשרה: בן בג בג
      תנא מתקופת הזוגות (בן דורו של הלל הזקן) הוא וחברו בן הא הא (ויש אומרים שזה אותו אדם) היו גרים (תוס' חגיגה , ב) ונרמז בשם ב"ג ב"ג (בן גר בן גיורת) או ב"ג ב"ג בגימריא ה"א ה"א אלו ב' אותיות ה"א שהתווספו לשמות אברם ושרי – אברהם ושרה, שכל הגרים נקראים על שמם.
  • מושגים

    • תם ומועד
      שור שנגח שני פעמים הוא שור תם ומשלם חצי נזק מגופו, שור שנגח שלשה פעמים הוא שור מועד ומשלם נזק שלם מהמעולה שבנכסיו.
    • עבד נרצע
      עבד עברי שלאחר שש שנים אינו רוצה לצאת מבית אדוניו, מצווה לרצוע את אזנו על מזוזת הדלת עם מרצע ואז הוא נשאר להיות בבית אדוניו עד לשנת היובל
    • שפחה כנענית
      אינה יהודייה המכורה ליהודי, עליה לטבול ומחויבת במקצת מצוות. לאחר שחרורה עליה לבול שנית ואז הופכת להיות יהודייה לכל דבר
    • שנת היובל
      שנת החמישים, לאחר שבע שמיטות, בה משתחררים העבדים והנחלות חוזרות לבעליהן. בנוסף, זוהי שנה נוספת בה שובתים מעבודת האדמה.
    • כופר
      תשלום המוטל על בעלי השור שהרג אדם למשחתו של ההרוג. עליו לשלם את דמיו כאילו היה עבד נמכר בשוק.
    • בושת
      דין הנלמד מדין התורה ביחס לאשה שביישה אדם "וקצותה את כפה". חז"ל למדו כי הכוונה היא לתשלום ממון על הבושת שארעה בשעת הנזק.
    • מתנות עניים:
    • שכחה
      אדם ששכח עומר (חבילת תבואה קנה) בשדה, אסור לו לחזור לקחתה והיא מתנה לעניים. במקרה ששכח שלש עומרים בשדה –אין זה שכחה.
    • פאה
      על בעל השדה להניח את יבול הגדל בשולי השדה לעניים. למצווה זו אין שיעור אמנם חכמים קבעו שיניח לחות אחד משישים בצד שיבחר.
    • פרט
      ענבים בודדים (אחד או שניים) שנשרו מהכרם אין לבעל הכרם לאוסם אלא עליו להשאירם לעניים.
    • עוללות
      על בעל הכרם להשאיר ענבים הצומחים שלא בצורת אשכול אלא כענבים בודדים, עבור העניים.
    • מעשר
      (ראשון) – נתינת עשירית הפירות עבור הלוי. מתנות עניים פטורות מן המעשר (במעשר נאמר שיש ליתנו ללוי "כי אין לו חלק ונחלה עמך", וכיון שבמתנות עניים יש חלק ללויים עניים, לכן הם פטורים מהמעשר)
    • הפקר
      אדם המסיר את בעלותו מעל רכושו ומאשר לכל הרוצה לזכות. שדה כזו פטורה ממתנות עניים ומדיני מעשרות. אך כאשר הקיר את שדהו וזכה בה שוב – מתחייב במתנות עניים. כדי שלא ילך כל אחד ויפקיר שדותיו ויפסיד את העניים (וזה נלמד ממילת "תעזוב" הכתובה במתנות עניים פעם נוספת לחייב גם באופן זה)
  • מבנה

    • מילת מפתח תרגום משמעות
      אי הכי אם כך .. (קשה) קושיה על תשובה, מכך שלפיה עולה קושיה אחרת
      איידי על ידי (ששנה כך שנה גם כך) אין לדייק מהקטע במשנה הוא כי הוא נשנה אגב קטע אחר
      אימא סיפא תאמר את סוף המשנה. דיוק המציג סתירה מתחילת המשנה לסופה
      הכי נמי קאמר כך גם אומר ניתן לפרש את כוונת המשנה בדיוק כי שהתכוון המקשה
      הכא במאי עסקינן כאן במה אנו עוסקים. תשובת המעמידה את המקור במקרה מסוים בלבד ('אוקימתא')
      תא שמע בא ושמע. ניסיון פשיטת הבעיא ממשנה.

       

    • תבנית דיון על דיוק מהמשנה:

      מאי לאו . .לא . . הוא הדין ..  והא דקתני . .איידי דקבעי למתני סיפא .. קתני רישא, אדתני סיפא . . לפלוג ולתני בדידה

  • תוכן

    שבעת הת"ש והתשובות עליהם (הפירכות על כך והתירוצים בארבעה מהם)

  • רשי ותוס'

    • תוד"ה ואי בתם – מדוע לפי ההוה אמינא לא היה לו לשמטו? (כיון שבהול על ממונו) 

      תוד"ה משבר ויוצא – מדוע לא לחייבו כי יכול לסדרם?  (יש כאן טרחה יתירה)

      תוד"ה מניין – מדוע לא נקט שרבו מסרהב בו לצאת לפני זמנו  (כי אינו רגיל)

      תוד"ה טעמא – א. על מי הקושיה? ב. מה ההבדל בינה לבין ת"ש הממלא? (א. מקשה לרב נחמן כיון שכאן ליכא פסידא. ב. בממלא איכא פסידא כי מילא את החצר. וכאן ליכא פסידא כי מילא רה"ר וניתן להקיפה)

      תוד"ה לא בשיכולה – אופן התירוץ (כרש"י – בניגוד לתירוצים קודמים שמדובר בדאיכא פסידא, תירוץ זה הוא – שאינו דין)

      תוד"ה ולינקוט – לפי ההוה אמינא – מדוע לא יתבעם לבית דין?  (כי לא ניתן לתבוע כל עוברי הדרכים)

      תוד"ה אי הכי מה – מהי הגירסא בשאלה? מחלוקת בגירסא עם פירש"י

      תוד"ה אי הכי אמאי –א. מהי הראיה מהברייתא? ב. מדוע פאה פטורה ממעשר?

      1. ההוכחה היא שגם כשחזר לא מתחייב במעשר. ב. מהפסוק ובא הלוי ולא מדין הפקר שתלוי במחלוקת ב"ש וב"ה)
  • העשרה

    • כמי נפסקה ההלכה? (רא"ש סוף סימן ג) כר"נ מב' טעמים (הלכתא כר"נ בדינא, ומכך שמקשים הרבה לר"י) באלו מקרים מותר לאדם לעשות דין? (ברכות ה, ע"ב רב הונא נענש על שעיכב זמורות האריס בידו, מרדכי ד"ה קיי"ל כרב נחמן) האם מותר לו להכות מיד? (רק שאי אפשר לו להציל באופן אחר (נרמ"א שו"ע חו"מ סימן ד) ונלמד מדברי הגמ' כאן "שהיה לו לשמטו".

  • דף הגמרא

    תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות
    תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות
  • ערכים

    • "לאפרושי מאיסורא"
      כאשר רואים אדם הנוהג שלא כשורה – בפרט אם יש לנו השפעה עליו), מוטל עלינו לכוונו לדרך הישר ואל לנו להתעלם ממעשיו (כמו שהאדון בסוגייתנו מצווה להפריש את העבד מהאיסור). כמובן יש לעשות זאת בדרכי נועם ובדרכי שלום, שרק בדרך זו ניתן להשפיע בדורנו
PREV