מעלין בקודש
---
רשת חינוך חבד

לומדים מהגמרא

סוגיה 6

האם יש מצווה להשיב אבדה שאין בה סימן כלל

דף כד עמוד א
"ר"ש בן אלעזר אומר . ." "כפתיה ואודי")

+
מיומנות מרכזית בסוגיה: קטע 1) הכרת צורת החשיבה "היכי דמי". קטע 2) פענוח עצמאי של ביאורי מילים.
  • שאלת פתיחה

    האם לדעתכם מוטי חייב להשיב את הסידור לגרשון?

  • יסודות התורה שבעל פה

    • גמרא -פירוש פשט המשנה –

      התפקיד הראשון והבסיסי של הגמרא הוא לפרש את פשט המשניות (כמו: "מאי אנפוריא"?).

    • תנאים ואמוראים - חידוש –

      הלכה שאין בה חידוש לא תיאמר בבית המדרש. כאשר אין רואים את החידוש, נשאלת השאלה "פשיטא". התשובה לכך היא: "לא, צריכא" – הדבר נצרך, מחודש. ללא החידוש הייתי אומר ("מהו דתימא") שהדין הוא שונה, ולכן בא החידוש להשמיענו שאין הדין כן (קא משמע לן). 

      לכל אמירה של חכמים צריכה להיות משמעות מעשית – "נפקא מינה". כמו למשל שזיהוי תלמיד חכם הוא שאינו משנה בדבריו, ה"נפקותא" היא שמחזירים לו אבֵדה בטביעות עין.

  • דמויות

    • מר זוטרא –
      אמורא בדור השישי, מחבריו של רב אשי. מכונה "חסידא" על שם חסידותו וזהירותו בדינים שבין אדם לחבֵרו. (ראה סיפור בהעשרה)
  • מושגים

    • צורבא מרבנן
      תלמיד חכם צעיר (ויש האומרים גם מבוגר). נקרא 'צורבא' מלשון חריף (רש"י) או מלשון חזק (הערוך). ויש פירשו מלשון חום, על שם שמתחמם באש התורה (הגאונים).
  • אוצר מילים, קריאה והיגוי

    • ביאורי מילים מרכזיות בסוגיה
      -

      מַאי- מָה

      א"ר אָמַר רַב

      הֵיכִי – אֵיךְ

      אִי – אִם

      אִית – יֵשׁ 

      לֵית – אֵין 

      בְּהוּ – בָּהֶם  

      מִינָּהּ – מִמֶּנָּה 

      לֵיהּ – לוֹ  

      תְּלָת – שָׁלֹשׁ 

      מִלֵּי – מִלִּים / דְּבָרִים  

      בַּר – בֵּן 

      בֵּי – בַּיִת

    • כללי ביאורי מילים
      -

      אותיות מתחלפות: ת=ש. ה=ח. ד=ז (תלת, לאהדורי).

      כלל 6: הו _בסוף מילה)=ם (בהו, במלייהו).

    • היגוי
      -

      חזרה): י-ה בסוף מילה, בצֵירה ולא בפתח. המשמעות יה=ו (ידיה, כפתיה, ליה, חבריה).

      זיהוי עצמי של ב"מ בסיפור לפי כל הכללים 1-6.

  • מבנה

    • מילות מפתח
      מילת מפתח פירוש הגדרה
      הֵיכִי דָמֵי  איך מדובר שאלת בירור
      לְעוֹלָם  באמת תירוץ החוזר לסברה שנדחתה
      מַאי מה שאלת בירור
  • דף הגמרא

    תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות
    תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות
  • חשיבה והבנה

    • הבנה

      התלמידים יבינו את ההבדל בין השאלה (היכי דמי) לתשובה (לעולם). בשאלה חשבנו שהעיקרון המנחה הוא רק הסימן, בתשובה התחדש שלפעמים מחזירים גם ללא סימן – בטביעות עין. "בהני תלת מילי עבידי רבנן וכו'". התלמידים יֵדעו להסביר מדוע משַנים חכמים בשלושת עניינים אלו (מסכת, מיטה (צניעות), ואושפיזא).

    • נקודה מרכזית – היסק:

      התלמידים יֵדעו לחזור על הנקודה המרכזית של הסוגיה – מחזירים לתלמיד חכם (שמוחזק לנו כדובר אמת תמיד) בכלי ששבעתן העין, גם ללא סימן.

    • *קשיי לומד –

      הבנת "היכי דמי" מורכבת. ניתן לפשטה באמצעות טבלה. מומלץ לא להתמקד יותר מדי בקטע זה אלא לעסוק בעיקר בתשובת הגמרא.

  • ערכים

    • החכם ניכר בדיבורו
      אנשים מסתכלים על הנהגותיו ודיבוריו של ילד יהודי. עליו להקפיד יותר על שפה נקיה (צניעות בדיבור, פוריא), להתרחק מהתרברבות (ענווה, מסכת) ולהתרחק מהשקר מלבד מקרים בהם עושה זאת כדי לא לפגוע ביהודי אחר (אושפיזא), אזי מותר לו לשנות בדיבוריו.
    • צניעות
      יש חלקים בגוף האדם שהתורה מצַווה לשומרם צנועים (מכוסים), כך גם הדיבור עליהם צריך להיות בצניעות (לא בשפה 'גסה'). לכן בענייני צניעות אדם יכול לשַנות בדיבורו [אבל אם מישהו נוהג שלא בצניעות – כגון: מדבר או מראה דברים לא צנועים, או שפוגע במצווה שלנו להיות צנועים, אפילו אם זה איש מבוגר – חייבים לספר ולדווח מיד למבוגר].
    • לפנים משורת הדין
      כשיהודי מבין שהתורה והמצוות הן מתנה של השם ועל ידם אנו מתחברים עם הבורא, יהודי מחפש לעשות יותר, ולא רק כדי 'לצאת ידי חובה' לפי הדין. *קשיי תלמיד: א. הסברת הסיבה שחכמים משנים בדבריהם ב"פוריא", עניינים שבצניעות. שאין משתפים בעניינים הקשורים עם צניעות גופו של האדם (כמו היכן הוא ישן וכו'). רק במקום פגיעה (ראה בערכים – צניעות). ב. איך מותר לומר דבר-גנאי על חבֵרו – אושפיזא – אפילו שזה לטובתו? א. מדובר במקרה שיודע שחבֵרו מעדיף את זה. ב. לפי התוספות, אומר את זה רק לאנשים לא מהוגנים, ולאנשים מהוגנים אומר את האמת.
  • הלכה

    • הלכה
      יש להחזיר אבדה ב'טביעות עין' רק לתלמיד חכם אמיתי, דהיינו שאינו משַנה בדיבורו כלל חוץ מג' הדברים שמותר לשנות בהם. הרמ"א הוסיף כי רק במקום שמצויים תלמידי חכמים, כמו בבית המדרש, חייב להכריז (כי במקום שאין מצויים תלמידי חכמים, התלמיד חכם המאבד מתייאש, כי לא חושב שידעו שנפל ממנו). בנוגע להגדרת תלמיד חכם כותב הרמ"א שאין צורך בעדים על כך שאינו משנה בדיבורו אלא אם כן ידוע אחרת. [אדמו"ר הזקן (הלכות מציאה ופיקדון סעיף ט) מסתפק אם כיום נוהג דין "תלמיד חכם" לעניין טביעות עין. אך למעשה לכאורה, ראוי להחמיר כי 'השבת אבֵדה' היא מדאורייתא]
PREV