האם נתקל פושע?

שאלת פתיחה

יסודות התורה שבעל פה

• יסודות התורה

  הגמרא כמבארת פשט במשנה ("היכי דמי מתכוין"), כפל דוגמאות במשנה בא ללמד ("מדקתני תרתי). מחלוקת – חתירה לאמת – ההוכחה לכך: הודאה במקרים מסוימים (מודים חכמים לר"מ וכו'")

מבנה

• היכי דמי (שני פעמים), אמאי, והתניא, אלא, וממאי, היינו הך, הכי קאמר, בשלמא . . אלא (שני פעמים), וכן אמר רב.

תוכן

רשי ותוס'

• רשי ותוספות

  תוד"ה אמר רבה (חלק ראשון) מדוע רבה לא מעמיד במתכוין לשבור? (לא משמע כן מלשון המשנה 'נשברה').  תוד"ה ואונס – לכאורה הרי אדם חייב גם באונס! (באונס גמור פטור) *תוד"ה והתניא קושיה שניה בתוס'??? תוד"ה אלא גמלו – מדוע לא מעמידה הגמרא כדו בשעת נפילה וגמלו לאחר נפילה (בדוגמת מים וחרסית במשנה)? (ב' תירוצים: א. הפשטות היא להיפך: סתם חרס – מפקיר, וסתם נבילה – אינו מפקיר. ב. מדנקט "כדו ולא סלקו" משמע שזהו גם לאחר נפילה, ומזה שכד בשתיים, גם הגמל בשתיים)

העשרה

• העשרה

  תוד"ה ושמואל אמר (דף כז, ב) חלקו הראשון (עד ונראה לדקדק) תוד"ה פליגי חלק שני (מ'והשתא') מדוע חכמים מודים ב'אבנו סכינו ומשאו' ורבי מאיר מודה ב'קנקנים'? (שני המקרים הם בשתי המחלוקות: חכמים מודים לר"מ בשעת נפילה (סכינו ומשאו אינם נשברים ואינו מפקיר), ר"מ מודה לחכמים לאחר נפילה, במפקיר נזקיו (קנקנים נשברים) לאחר נפילת אונס) (הסבר בפשט בתוד"ה מדמתני' בתרתי בסופו "והאי דנקט וכו' – זהו אורחא דמילתא) תוד"ה הוחלק אחד במים – מדוע לא מפרש להיפך: הוחלק במים – לאחר נפילה, לקה בחרסית – בשעת נפילה? (א. סתם חרסים מפקיר, ומים – לא. ב. רב העמיד את המחלוקת במים בדלא אפקרינהו שזהו דווקא בשעת נפילה (משא"כ מפקיר נזקיו – הוא גם בשעת נפילה וגם לאחר נפילה)) מה הכריח את אביי לומר שחולקים בתרתי? (הוכרח מלשון המשנה) (שיטה מקובצת בשם תלמיד רבינו פרץ)

ערכים

• ערכים
  "מודה ר"מ לחכמים ומודים חכמים לר"מ" – מעלת ההודאה. "איכא דרכא אחרינא – פושע הוא" לעניין יראת שמים (על אדם להתרחק ממקום שיכול להביא לו נזק ביר"ש)