רשת חינוך חבד מעלין בקודש

7 תיקון המידות – כיתה א’ בנות

שכבת גיל: א',
מקור הקובץ: אגפי הרשת

הורדת קבצים

דיווח על תקלה ביחידה זו

מערך

קישורים

איך מתגברים?

בשיעורים הקודמים עסקנו במידת הכעס ובתוצאותיה וראינו כמה היא מזיקה לאדם ולסובבים אותו. נפגשנו עם דמותו של הלל הזקן שלא כעס גם כשניסו להרגיז אותו מאוד. בשיעור זה נפגוש אסטרטגיות שונות להתמודדות עם מידת הכעס ולהתגברות עליה. בתניא כתוב – "הכועס מראה בעצמו שחסר לו באמונה שכל מה שקורה לו הוא משמיים". אחת הדרכים להתגבר על הכעס היא להתחזק באמונה ולזכור שה' משגיח עלינו ורואה אותנו בכל רגע. כאשר יהודי חדור באמונה הזו הוא לא ייגרר לכעס. דרך נוספת שהרבי מציע באחת מאגרותיו היא לזכור את תוצאות הכעס. אם נזכור בשעה שמרגיזים אותנו שאחרי שנכעס נצטרך לבקש סליחה ולהתנצל על מילים לא מתאימות שאמרנו ומעשים לא נעימים שעשינו – נימנע מהכעס ומתוצאותיו. עניין נוסף שכדאי לזכור הוא שככל שעובר הזמן הכעס עובר והרוגע חוזר לשכון בלב. לכן אחת הדרכים להתגבר על הכעס היא פעולת השהיה. (בשיעור שלנו - ספירה עד חמישים). לאחר הרגעים האלו נהיה רגועים יותר ונוכל לשלוט בתגובתינו.
  • - התלמידים יבינו שאפשר לשלוט על תגובותינו גם בשעת כעס
  • - התלמידים יכירו מספר אסטרטגיות להתמודדות עם כעס.
  • - התלמידים יאמצו לעצמם דרך אחת או יותר להתגבר על הכעס
  • פתיחה: איך מתגברים
  • פעילות 1: מסתכלים עלי
  • פעילות 2: מי אוהב לבקש סליחה?
  • פעילות 3: סופרים!
  • סיום:בוחרים דרך

1. נספח 1: למפי (נספח 1)

2. ציור של עין, בלון מחשבה והספרה 20 (נספח 2)

3. סלסילה.
4 .בריסטולים בגודל כמספר התלמידים

5. הפתגם השבועי (נספח 3- הדפסה כמספר ילדי הכיתה)

6. “מאירים את הבית” (הדפסה כמספר ילדי הכיתה)

מהלך שיעור

איך מתגברים?

פתיחה: איך מתגברים

– המורה יפתח בתזכורת מהשיעור הקודם:

בשיעור שעבר למדנו על הלל הזקן ואיך התגבר על כעסו ולא התרגז על האדם שניסה להכעיס אותו כמעט בכל דרך אפשרית.

לפעמים קשה לנו מאוד להתגבר על הכעס שלנו, וכשאנחנו כועסים איננו זוכרים סיפורים על הלל הזקן…
היום יבקר אותנו בכיתה למפי – שהוא ידיד טוב שאתם כבר מכירים.

– המורה ידביק את תמונתו של למפי על הלוח (נספח 1).

“בואו ונראה מה הביא לנו למפי!”
למפי אסף בשבילנו סל של רעיונות איך להתגבר על הכעס.
– המורה יניח על השולחן את הסל המכוסה ובו ציור של עין, בלון מחשבה והספרה 20 (נספח 2)

– כל ציור שייבחר מהסל יוביל לפעילות…

פעילות 1: מסתכלים עלי

ציור העין:

מישהו יכול לחשוב איך עין יכולה לעזור לנו לא לכעוס?

מה התפקיד של העין?

רואה, מסתכלת.
מי מסתכל על הכל ורואה כל דבר שקורה בעולם?

ה’ מסתכל עלינו כל הזמן.

אם אנחנו יודעים שה’ מסתכל עלינו כיצד זה יסייע לנו לא לכעוס?
המורה ישמע את תשובות הילדים ויסכם: כאשר נזכור שה’ מסתכל עלינו כל הזמן ואין שום דבר שקורה בעולם בלי שה’ מאפשר לו לקרות נתבייש לכעוס.
אם מלך היה מסתכל עלינו עכשיו ומדבר אתנו בארמון שלו וחבר היה מוציא לנו לשון היינו מפסיקים לדבר עם המלך והולכים להרביץ לו או לצעוק עליו?

אם נזכור שה’ מסתכל עלינו כל הזמן ומנסה לראות אם נצליח להתגבר לא נכעס כל כך.

– המורה ישאל את התלמידים:

מי מהתלמידים בכיתה היה מתעצבן וכועס אם היו נוגעים לו בקלמר ושופכים כל מה שיש בו?

את התלמיד ש”יודה באשמה” יזמין המורה לערוך ניסוי
– המורה יזמין את אותו תלמיד יחד עם קלמרו ותלמיד נוסף.

המורה ייתן לתלמיד הנוסף את הקלמר ויורה לו לשפוך את תכולתו , התלמיד ה’מתעצבן’ מן הסתם יחייך במבוכה או אולי יגיד די תפסיק לשפוך…

הוא ודאי לא יצעק וישתולל כמו במקרה אחר.
המורה ישאל: “נו, מדוע אתה לא מתעצבן? הרי הוא מעצבן אותך ושופך לך את הדברים מהקלמר. למה אתה לא צועק? התלמיד
יהיה נבוך ומבולבל והמורה יסביר: אתה לא כועס מפני שכולנו מסתכלים עליך. אי אפשר להתעצבן כשכולם מסתכלים אתה רוצה להראות שאתה מצליח להתגבר, נכון?
כשאנחנו כועסים מאוד אנחנו בטוחים שאף אחד לא רואה אותנו. אם היינו יודעים שהמנהל או אבא עומדים מאחורי הדלת
ומסתכלים עלינו ומנסים לראות איך אנחנו מצליחים להתגבר, לא היינו כועסים כך.
מתי אף אחד לא מסתכל עלינו? אף פעם. כי ה’ מסתכל עלינו כל הזמן.
—אם המורה רואה שהכיתה מסוגלת להבין אפשר להרחיב מעט יותר ולהסביר שזה מרגיע לדעת שה’ מסתכל עלינו כל הזמן כי
אנחנו יודעים שהוא ראה מה עשו לנו ואיך עמדנו בניסיון והתגברנו—.

פעילות 2: מי אוהב לבקש סליחה?

ציור בלון מחשבה:
“הו, הנה בלון מחשבה כמו בסיפורים של הקומיקס”

כשרוצים להראות לנו שמישהו חושב מציירים בלון מחשבות כזה. למפי רוצה לרמוז לנו שאם אנחנו רוצים לא לכעוס כדאי לנו לחשוב על משהו.

על מה לדעתכם כדאי לחשוב?
– המורה יספר סיפור
“פעם הייתה ילדה קטנה שכעסה פעמים רבות, ואחרי שכעסה הצטערה על כל מיני דברים שאמרה ומעשים שעשתה מתוך
כעס. אז היא החליטה לכתוב לרבי ולשאול אותו מה לעשות.
הרבי כתב לה שאם היא תזכור שאחרי שהיא כועסת עליה לבקש סליחה על דברים שהיא אמרה או עשתה וזה מאוד לא נעים,
היא תתגבר ולא תכעס.
למפי, עם בלון המחשבה שלו, מזכיר לנו שאם נזכור היטב כמה לא נעים לנו כשעלינו להתנצל על דברים לא יפים שעשינו או שאמרנו – לא נכעס.

– המורה יבחר שני ילדים ויבקש מאחד מהם לעבור ליד חברו ולדרוך לו בטעות על הרגל. עכשיו תכעס עליו, יבקש המורה מן הילד השני. תצעק עליו: ‘מה אתה דורך עלי?’
אם הילד ישתף פעולה ויכעס בהתלהבות, מצוין. אבל אם הוא יצטרך קצת עידוד המורה יעזור לו.
“תגיד לו: ‘מה אין לך עיניים? לא רוצה להיות חבר שלך יותר!'”
עכשיו הילד שדרך לו על הרגל עצוב.
איך הוא לא יהיה עצוב? אמרו לו שאין לו עיניים, החבר שהוא דרך עליו בטעות לא רוצה להיות חבר שלו יותר והחבר הכועס
כבר נרגע.

– המורה ישאל את הילד: נכון אתה רגוע? עכשיו הוא כבר כמעט שכח שמישהו דרך לו על הרגל אבל כשהוא ירצה לשחק עם החבר שדרך עליו הוא יגלה שהוא עצוב ופגוע.
המורה ישאל את הילד: מה אתה צריך לעשות עכשיו? לבקש סליחה ולפייס אותו. (אם התלמיד מבין מיד מה הוא צריך להגיד – מצוין. אם לא – המורה יעזור לו : תגיד לו ‘סליחה שאמרתי לך שאין לך עיניים. פשוט כעסתי מאוד ואני כן רוצה להיות חבר שלך. אתה סולח לי?’)
– המורה ימשיך:

עכשיו אני רוצה לשאול אותך שאלה ושכל הכיתה תשמע: זה כיף לבקש סליחה על דברים לא יפים שעשינו?
לא. זה נעים? בכלל לא. מה אתם חושבים? אם מישהו כל הזמן כועס ואחר כך מבקש סליחה חברים ירצו לסלוח לו? הם כבר לא ירצו לסלוח לו שוב ושוב. זה מה שמזכיר לנו בלון המחשבה: לחשוב לפני שכועסים. לזכור כמה זה לא נעים אחרי כן…

פעילות 3: סופרים

ציו הספרה 20:
אתם מכירים את המספר הזה?

זה המספר עשרים. בואו נראה מי יודע לספור עד עשרים. (סופרים יחד עד עשרים).
למפי מזכיר לנו שהרבה פעמים הכעס שלנו עולה רק באותו רגע. אחרי שעוברות כמה דקות אנחנו נרגעים ורואים שבעצם זה לא כל כך נורא.

אם החבר מוציא לי לשון באותו רגע זה נראה לי כל כך גרוע עד כדי כך שאני מסוגל להרביץ לו. אבל אחרי דקה כשאני חושב קצת אני אומר לעצמי: ‘מה אכפת לי? אם הוא מוציא לי לשון קורה לי משהו? זה כואב לי?’
אם בכל פעם שנכעס נספור עד עשרים נספיק להירגע ולא נעשה דברים שאחר כך נצטער עליהם.
אם מישהו מאוד כועס הוא יכול לספור אפילו עד חמישים כדי להספיק להירגע.

– המורה יבחר שני ילדים מתנדבים ויבדוק שכל אחד מהם יודע לספור לבד עד עשר.
הוא יעמיד אותם משני צדי השולחן שלו ויסביר למתנדבים: “אני מניח וופל על השולחן. אתה בטוח שזה הוופל שקיבלת
במסיבת שבת ולא אכלת ואתה בטוח שזה הוופל שהמורה לחשבון נתן לך פרס על שיעורי הבית. לא כתוב על הוופל של מי הוא. אתם צריכים לריב עליו. אבל למריבה הזו יש כלל אחד: כל פעם אחרי שילד מסיים לדבר – החבר שלו צריך לספור עד
10 ורק אז לענות לו.
המורה ייתן לתלמידים כמה דקות “לריב” כשהוא מקפיד על קיום הכלל. אחר כך יחלק את הוופל בין שניהם.
המורה ישאל את הילדים בכיתה: אפשר לריב כך? מישהו מהם הצליח להתלהב כמו שמתלהבים במריבה? להאדים ולצעוק?
לא. כי כשצריך לספור כל הזמן אי אפשר להתרתח ולהתעצבן… זה טוב? זה מעולה! כשאנחנו לא כועסים אלא מחכים קצת ונרגעים המריבות שלנו נגמרות מהר יותר… זה מה שבא להזכיר לנו המספר עשרים. אם מישהו כועס הוא יכול לבקש מאמא שלו או מאחיו הגדול לעזור לו לספור אפילו עד חמישים ואז יצליח להירגע גם מכעס גדול במיוחד.

– המורה יחלק לכל ילד ריבוע בריסטול.

כל אחד יסתכל על כל הרעיונות של למפי ויבחר לעצמו את הרעיון שהוא הכי אוהב , יצייר אותו על הכרטיס למזכרת ויתלה על המקרר בבית כדי להיזכר איך מתגברים על הכעס.
המורה ייתן תזכורת על הרעיונות של למפי:

עין – לזכור שה’ מסתכל עלי כל הזמן.

בלון מחשבה- לחשוב שאחרי שאכעס אצטרך לבקש סליחה,

הספרה 20 – לספור עד עשרים כדי להירגע ולא לכעוס.
המורה נותן לילדים זמן לצייר לעצמם את הדרך שבה בחרו.

התלמידים יעתיקו למחברתם ויעטרו את הפתגם השבועי:
כשכעס פתאום אליי מגיע
אמצא דרך איך עליי לא ישפיע!

שינוי גודל גופנים