רשת חינוך חבד מעלין בקודש

17 שמחה: עבדו את ה’- בשמחה – ב בנות

הורדת קבצים

דיווח על תקלה ביחידה זו

מערך

קישורים

עבדו את ה' - בשמחה

לאחר שעסקנו בהתקשרות לרבי שהיא האמצעי המסייע לנו להתמודד עם קשיים בגלות, נעמוד בשיעורים הבאים על אמצעי חשוב ויסודי אחר והוא - השמחה. לכאורה, שמחה היא רגש המתעורר כאשר לאדם טוב, כאשר הכל זורם ומצליח כפי שציפה. אך הנה, התורה מצווה לחוש רגש של שמחה בכל מצב. ציווי זה מגלה וגם נותן את הכח לשמוח. לשמוח מפני שצריך לשמוח, ולא בגלל נסיבות. התורה מצפה מהיהודי שהשמחה תהיה משהו פנימי הנשלט על ידו, ולא שמחה תגובתית למצבי חיים שונים ומשתנים. כאשר מתבוננים בפנימיות מציאותו של יהודי, אי אפשר שלא להיות בשמחה, הרי זכינו ונתנה בנו נשמה שהיא חלק אלוקה. נצטווינו במצוות המקשרות אותנו אל הקב"ה, והוא שש ושמח בנו. אז איך לא נשמח אנו?
  • א. התלמידים יזהו מצבים הגורמים להם שמחה.
  • ב. התלמידים יבינו כי החיוב לשמוח הינו תמידי ולא תלוי בנסיבות.
  • ג. התלמידים יכירו מקורות מן התורה המצווים על השמחה.
  • פתיחההכי טבעי
  • פעילות 1מה גורם לי שמחה
  • פעילות 2עיון במקורות
  • פעילות 3צווי על שמחה
  • פעילות 4ושוב שמחים
  • סיוםכפתור השמחה

1. סיפורים (נספח 1)
2. דף עבודה (נספח 2 -להדפיס כמספר ילדי הכיתה)

3.  מקורות (נספח 3)

4. מדבקות עגולות בינוניות כמספר הילדים

מהלך שיעור

עבדו את ה' - בשמחה

פתיחה: הכי טבעי

המורה יפתח את השיעור ויודיע: היום נתחיל בכמה מקרים מהחיים. אני אספר לכם סיפור, אפסיק אותו באמצע ואבחר אחד מכם להציג לי או לספר לי מה הוא היה עושה או איך הוא היה מגיב.
המורה יספר סיפורים (נספח 1). בסיום כל סיפור הוא יזמין ילד להדגים כיצד הוא היה מגיב. תגובותיהם של הילדים אמורות לכלול צער, אכזבה, בכי או אפילו כעס על הדברים העצובים וה”לא טובים” שקורים בסיפורים. בשלב זה המורה לא יכוון, הוא רק יזדהה עם צערם של הילדים.
המורה יסכם: ראינו כמה דוגמאות לדברים שציערו את הילדים. בואו ונבדוק מה מצער אותנו ומה משמח אותנו.

פעילות 1: מה גורם לי שמחה

המורה יחלק לתלמידים דף עבודה (נספח 2) ויסביר: בדף זה מצוירים או כתובים דברים שונים. כל תלמיד יקיף בצהוב מלים או ציורים של דברים שגורמים לו שמחה, ובכחול דברים שגורמים לו עצב.
התלמידים יקיפו וישתפו. המורה יסכם את דבריהם על הלוח. יתכן שיהיו בין התלמידים חילוקי דעות לגבי כמה מן המקרים, זה לא משנה. מטרת הפעילות היא להדגיש ששמחה ועצב הם בדרך כלל רגשות שנגרמים על ידי מה שקורה לנו, ולכן המורה רק יאמר: מעניין, אותו מקרה גורם לאחד שמחה ולאחר עצב!

פעילות 2: עיון במקורות

המורה יתלה את המקורות (נספח 3) על הלוח. הוא יציין שאלו מקורות מהתורה שמצווים עלינו לשמוח. ויסביר בכמה מלים כל מקור. במקור ג’: התורה מודיעה לנו שהיציאה לגלות היא לא רק בגלל שלא קיימנו מצוות, אלא בגלל שקיימנו אותן ללא שמחה. “אשר לא עבדת את ה’ אלוקיך בשמחה”. עבדת, אבל לא בשמחה. ומצוות צריך לקיים בשמחה!

פעילות 3: ציווי על שמחה - דיון

המורה יקרא לשני תלמידים, יעמיד אותם מול הכיתה ויצווה: תרימו ידיים, תמחאו כפיים, תקפצו על רגל אחת, תהיו שמחים.. התלמידים יבצעו את בקשותיו של המורה בקלות עד לאחרונה. הם ינסו לשמוח, המורה יקשה עליהם. אם הם מחייכים, הוא יאמר: לא אמרתי לחייך, אמרתי להיות שמחים! לא אמרתי לצחוק, לא להשתולל, לרקוד, תהיו שמחים באמת בלב.
הם יתייאשו, איך אפשר לשמוח? המורה ישתף את התלמידים: מה אתם אומרים, אפשר לצוות על מישהו לשמוח? ואם בדיוק לא “שמח” לו? המורה ישמע מעט ויגלה את הסוד: בכל דבר שה’ ציווה אותנו, הוא גם נתן לנו את הכוח לקיים אותו. ה’ ציווה אותנו לשמוח תמיד, וזה סימן שיש לנו כוח לזה! יש לנו גם סיבה טובה לשמוח בכל מקרה, כי אנחנו
יהודים ויש לנו מצוות שמקשרות אותנו עם ה’, וה’ שמח בנו, אז איך אנחנו לא נשמח? איך עושים את זה, אנחנו עוד נלמד, אבל בינתיים בואו ננסה…

פעילות 4: ושוב שמחים

המורה ישאל: אתם זוכרים את הסיפורים מתחילת השיעור? בואו נראה מי חושב שהוא יכול לשמוח גם בהם! המורה יקריא סיפור ושואל: מי חושב שהוא יכול לשמוח בסיפור כזה? וכך בשלושת הסיפורים. התלמידים מן הסתם יהיו מספיק יצירתיים למצוא רעיונות איך אפשר לשמוח גם במצב כזה. במידה וממש אין ברירה – המורה יכול לנסות לכוון בסיפור הראשון.

סיום: כפתור השמחה

המורה יחלק לכל ילד כפתור (מדבקה) שנקרא כפתור השמחה. על התלמיד להדביק אותו על הבגד או על התיק וכדומה והוא יזכיר לו להיות שמח בכל מצב. הוא יוכל ללחוץ עליו ולהעביר לעצמו מחשבות שמחות. אם הילד רוצה, הוא יכול לכתוב או לצייר עליו משהו שיזכיר לו איך להיות שמח.

שינוי גודל גופנים