17 שמחה: עבדו את ה'- בשמחה – ב בנות

המורה יפתח את השיעור ויודיע: היום נתחיל בכמה מקרים מהחיים. אני אספר לכם סיפור, אפסיק אותו באמצע ואבחר אחד מכם להציג לי או לספר לי מה הוא היה עושה או איך הוא היה מגיב.
המורה יספר סיפורים (נספח 1). בסיום כל סיפור הוא יזמין ילד להדגים כיצד הוא היה מגיב. תגובותיהם של הילדים אמורות לכלול צער, אכזבה, בכי או אפילו כעס על הדברים העצובים וה"לא טובים" שקורים בסיפורים. בשלב זה המורה לא יכוון, הוא רק יזדהה עם צערם של הילדים.
המורה יסכם: ראינו כמה דוגמאות לדברים שציערו את הילדים. בואו ונבדוק מה מצער אותנו ומה משמח אותנו.

המורה יחלק לתלמידים דף עבודה (נספח 2) ויסביר: בדף זה מצוירים או כתובים דברים שונים. כל תלמיד יקיף בצהוב מלים או ציורים של דברים שגורמים לו שמחה, ובכחול דברים שגורמים לו עצב.
התלמידים יקיפו וישתפו. המורה יסכם את דבריהם על הלוח. יתכן שיהיו בין התלמידים חילוקי דעות לגבי כמה מן המקרים, זה לא משנה. מטרת הפעילות היא להדגיש ששמחה ועצב הם בדרך כלל רגשות שנגרמים על ידי מה שקורה לנו, ולכן המורה רק יאמר: מעניין, אותו מקרה גורם לאחד שמחה ולאחר עצב!

המורה יתלה את המקורות (נספח 3) על הלוח. הוא יציין שאלו מקורות מהתורה שמצווים עלינו לשמוח. ויסביר בכמה מלים כל מקור. במקור ג': התורה מודיעה לנו שהיציאה לגלות היא לא רק בגלל שלא קיימנו מצוות, אלא בגלל שקיימנו אותן ללא שמחה. "אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה". עבדת, אבל לא בשמחה. ומצוות צריך לקיים בשמחה!

המורה יקרא לשני תלמידים, יעמיד אותם מול הכיתה ויצווה: תרימו ידיים, תמחאו כפיים, תקפצו על רגל אחת, תהיו שמחים.. התלמידים יבצעו את בקשותיו של המורה בקלות עד לאחרונה. הם ינסו לשמוח, המורה יקשה עליהם. אם הם מחייכים, הוא יאמר: לא אמרתי לחייך, אמרתי להיות שמחים! לא אמרתי לצחוק, לא להשתולל, לרקוד, תהיו שמחים באמת בלב.
הם יתייאשו, איך אפשר לשמוח? המורה ישתף את התלמידים: מה אתם אומרים, אפשר לצוות על מישהו לשמוח? ואם בדיוק לא "שמח" לו? המורה ישמע מעט ויגלה את הסוד: בכל דבר שה' ציווה אותנו, הוא גם נתן לנו את הכוח לקיים אותו. ה' ציווה אותנו לשמוח תמיד, וזה סימן שיש לנו כוח לזה! יש לנו גם סיבה טובה לשמוח בכל מקרה, כי אנחנו
יהודים ויש לנו מצוות שמקשרות אותנו עם ה', וה' שמח בנו, אז איך אנחנו לא נשמח? איך עושים את זה, אנחנו עוד נלמד, אבל בינתיים בואו ננסה…

המורה ישאל: אתם זוכרים את הסיפורים מתחילת השיעור? בואו נראה מי חושב שהוא יכול לשמוח גם בהם! המורה יקריא סיפור ושואל: מי חושב שהוא יכול לשמוח בסיפור כזה? וכך בשלושת הסיפורים. התלמידים מן הסתם יהיו מספיק יצירתיים למצוא רעיונות איך אפשר לשמוח גם במצב כזה. במידה וממש אין ברירה – המורה יכול לנסות לכוון בסיפור הראשון.

המורה יחלק לכל ילד כפתור (מדבקה) שנקרא כפתור השמחה. על התלמיד להדביק אותו על הבגד או על התיק וכדומה והוא יזכיר לו להיות שמח בכל מצב. הוא יוכל ללחוץ עליו ולהעביר לעצמו מחשבות שמחות. אם הילד רוצה, הוא יכול לכתוב או לצייר עליו משהו שיזכיר לו איך להיות שמח.