17 שמחה: מי שטוב לו הוא שמח כיתה א בנים

– המורה יפתח את השיעור ביצירה שבה פרצוף שמח ופרצוף עצוב. ותוך וישאל:

מה ההבדל בין הפרצופים? מה נעים לכם יותר? במה הייתם בוחרים? מה מאפיין אתכם? וכו'.
כל תלמיד יקבל דף עם שני פרצופים (נספח 1). לאחר צביעת הפרצופים יגזור וידביק אותם משני צדדים של מקל ארטיק או שיפוד (כדאי להנחות את התלמידים לצבוע פרצוף שמח בצבעים עליזים – צהוב, ורוד, כתום וכד' ופרצוף עצוב בצבעים קודרים – אפור, חום וכד'. כך מתקבל תמרור שבצדו האחד סמיילי ובצד השני פרצוף עצוב).
התמרור ישמש אותנו בפעילויות במהלך השיעור.
– המורה ישאל את התלמידים: מדוע לדעתכם הכנו סמיילי היום?
תשובה: "משכנס אדר מרבין בשמחה". יהודי צריך לעבוד את ה' מתוך שמחה תמיד אך חדש אדר הוא זמן שבו שמחים במיוחד בשל הנס הגדול של חג הפורים. לכן נלמד בתקופה הקרובה על נושא השמחה.

ראינו בתמרור את החיוך המבטא שמחה ואת הפרצוף החמוץ המבטא עצב.
– שאלה לדיון: האם אדם שמחייך הופך להיות שמח?
רעיון להמחשה: המורה יכול למתוח את שפתיו בצורת חיוך ולשאול: האם כשפניי מתוחות כך אני שמח? (אפשר לעשות זאת לאחד התלמידים) תשובה: השמחה היא רגש פנימי. כאשר אדם מרגיש טוב ונעים ממילא הוא גם מבטא את השמחה שהוא חש כלפי חוץ.

כעת נזהה את הרגש הפנימי ואחר כך נתייחס לביטויי השמחה.
– המורה יציג מקרים שונים (נספח 2) והתלמידים יצטרכו להציג את הצד המתאים בתמרור שהכינו – פרצוף שמח או עצוב.

ראינו מצבים שונים שבהם מתעורר רגש של שמחה. מה עושים כששמחים? (רוקדים, מחייכים, שרים, צוחקים) לפי הביטויים הללו אנו גם יכולים לזהות האם האנשים מסביבנו שמחים או עצובים.
– המורה יציג תמונות שונות (נספח 3) התלמידים יצטרכו לזהות האם התינוק בתמונה שמח או עצוב.
אלו איברים מגלים לנו האם האדם שמח או לא? העיניים והפה.
אפשר להסתיר בתמונות את העיניים ולתת לתלמידים לנחש האם האדם שמח ואחר כך להסתיר את הפה ולנסות לנחש שוב.
אפשרות א: להשתמש בתמרור ולהציג את הרגש המתאים לתמונה.
אפשרות ב: אם התמונה מבטאת שמחה התלמידים ימחאו כפיים. אם התמונה מבטאת עצב התלמידים
יעשו קולות בכי.
לאחר מכן המורה יזמין תלמידים להציג פנטומימה בפני הכיתה והתלמידים יצטרכו לזהות איזה רגש מבטא הילד בהתאם לתנועות ולשפת הגוף.

אפשר לחזור ולסכם עם התלמידים: כיצד מבטאים שמחה? בחיוך, בצחוק, בריקוד.

כיצד מבטאים עצב? בכי, עיניים מושפלות, גב שפוף, פה קמוץ וכדומה.

לאחר שהבנו מהי השמחה ומהם הביטויים שלה נלמד על חשיבותה.
שאלה לדיון: מדוע חשוב לשמוח? אם למשל אמא מבקשת ממני עזרה בבית מה זה משנה אם אני עוזר בשמחה ובחשק או בלי לשמוח?
כדי להבין את ההבדל נערוך מספר המחשות בהצגת התלמידים.
– המורה יבקש משני תלמידים למלא משימות שונות ובכל פעם יבקש מתלמיד אחד לעשות זאת בשמחה ובחשק ומהתלמיד השני למלא את המשימה בחוסר חשק (נספח 4) לאחר מכן המורה ישווה בין הביצועים (כדאי להדגיש שאין זו תחרות בין הילדים כי הם קיבלו הוראות שונות אלא השוואה בין פעילות שנעשית בשמחה לפעילות שאיננה נעשית בשמחה)
לסיכום ההמחשות: כאשר אנו עוזרים בשמחה אנו מצליחים לפעול מהר יותר וטוב יותר כי השמחה נותנת כוחות לאדם. כמו כן ההרגשה שלנו ושל האנשים סביבנו נעימה. אנחנו מצווים לעבוד את ה' בשמחה. כשאנחנו שמחים אנחנו מקיימים מצווה חשובה וגם קיום המצוות שלנו טוב יותר.

כדאי להשתדל לעשות דברים בשמחה. מה אנו יכולים לעשות בשמחה?
אפשר לשמוע את תשובות התלמידים ולהציע:
להתפלל בשמחה, לעזור בבית בשמחה, לסדר את הכיתה בשמחה, לתת צדקה בשמחה, לברך בשמחה, להגיד 'בוקר טוב' לחבר בשמחה, לשחק עם חברים בשמחה.
כל תלמיד יבחר פעולה מהרשימה וישתדל לבצעה בשמחה היום / מחר ויקבל ציור לצביעה בהתאם (נספח 5)
את הציורים אפשר לתלות בכיתה או להדביק באחת המחברות.

– לסיום כל תלמיד יקשט את הפתגם השבועי (נספח 6) במחברת 'נרות להאיר' ויעטר אותו.

הפתגם השבועי:

שמחה נותנת כוח לפעול!
שמחה נותנת כיף גדול!